<h1>סמ"ק מצוריך סימן רנ"ו</h1>
<h2>דף מח.</h2>
בפרק בתרא דב"ב (דף קע"ו) מסקינן שכל הערבים צריכין קניין חוץ מערב בשעת מתן המעות וערב דבית דין שעשו אותו ערב וכתב רבינו תם דערב קבלן וכיוצא בהן אין צריכין קניין ומפרש התם מדת הערבות מתוך ההלכות שבפרק גט פשוט (דף קע"ג) ופי' המלוה חבירו על ידי ערב אע"פ שהערב נשתעבד למלוה לא יתבע מן הערב תחילה אלא תובעו מן הלוה תחילה אע"פ שאין קרקע ללוה ואם הוא רחוק ימתין אותו או ילך אליו לתובעו או לכופו ואין מורידין המלוה לנכסי הערב כי שמא הלוה יתן לו מטלטלין ואם לא יכול לכוף הלוה ולא ציית דינא יקח מן הערב ואחר כך ידון הערב עם הלוה אם יכול להוציא מידו יוציא ואם לאו ב"ד משמתינן ליה עד שיתן לו, התנה המלוה על הערב ואמר ליה על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב תחילה במה דברים אמורים שאין קרקע ללוה אבל אם יש קרקע ללוה מאחר שהדבר בלא ספק שיפרע מן הלוה לא יפרע מן הערב, וקבלן אע"פ שיש נכסים מקרקעי ללוה אם ירצה המלוה יפרע מן הקבלן, נשא המלוה ונתן ביד הערב הרי זה נפרע מן הערב ולא מן הלוה שאין למלוה על הלוה כלום כדמסיק בפרק גט פשוט (שם) ואם אין לערב כלום חוזר ונפרע מן הלוה מדרבי נתן וקיימא לן כוותיה בבעל חוב דעלמא. איזהו ערב ואיזהו קבלן אמר ליה תן לו ואני אתן לך וכל שכן תן לו ואני קבלן זהו קבלן שיש להפרע למלוה ממנו תחילה אם ירצה אע"פ שלא פירש ואמר ליה על מנת שאפרע ממי שארצה אבל אם אמר הלוהו ואני ערב הלוהו ואני נותן הלוהו ואני קבלן תן לו ואני ערב כולן לשון ערבות כרבא שאומר כן וכן אם כתוב בשטר שהוא ערב קבלן נראה לר"י שמועיל — הגה"ה, אע"פ שלא פירש ואני אתן לך מכל מקום הוי ערב קבלן (אמאי) [דודאי בשעת הלואה] אמר תן לו ואני אתן לך וקרא אותו קבלן בשטר כמשמעו וגם משמע שאם אמר בשעת מתן מעות ואני ערב קבלן דלא מהני אם לא פירש ואני אתן לך, עכ"ל עץ חיים.
<h2>דף מח:</h2>
אמר רב פפא [ב"ב קע"ו ע"א] הלכתא מלוה על פה גובה אותה. — הגה"ה, מן היורשין דשעבודא דאורייתא תימא דרב פפא גופא קאמר בפרק גט פשוט (שם) גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין ואומר רבינו תם (קידושין י"ג תוד"ה אמר רב פפא) דהכא כמו איכא דאמרי דיש הרבה בתלמוד כיוצא בזה ורב אלפס פירש (ב"ב סי' רמ"א) דהכי קאמר שלא תנעול דלת כו' (ור"ח פירש) כלומר העמידו חכמים אדאורייתא שלא רצו לתקן שלא תגבה מן היורשין משום נעילת דלת, ור"ח פירש דבגט פשוט בא להשמיענו רב פפא דמלוה על פה גובה מן היורשין אפילו למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא, עכ"ל... פרק קמא דקידושין (תוס' שם) ואינו גובה אותה מן הלקוחות לפי שאין לה קול. — הגה"ה, פ"ה איהו הוא דאפסיד אנפשיה ואע"ג דשיעבודא דאורייתא עבוד רבנן תקנת לוקח דלא הוה ידע, עכ"ל פ"ק דקידושין (שם) אבל מלוה בשטר יש לה קול והלוקח הפסיד עצמו שלא חקר.
<h2>דף נב.</h2>
בפרק קמא דב"מ (דף ט"ו) ובפרק מי שמת (ב"ב קנ"ז) אמר שמואל בעל חוב גובה את השבח שהשביח הלוקח בין ששבחו הנכסים מאליהן בין ששבחו מחמת ההוצאה אלא שאם שבחו מאליהן גובה כל השבח ואם השביחו מחמת הוצאה גובה חצי השבח.
עוד שם (דף ט"ו) כל הפירות שאכל הלוקח אין נטרפין ממנו אבל פירות המחוברים לקרקע אע"פ שאין צריכין לקרקע בעל חוב גובה מהן כמו שגובה מן השבח. מתנה ששבחה מחמת הוצאה אין בעל חוב גובה משבחה כלום אלא אם כן שבחה מאליה ואם קבל הנותן אחריות המתנה הרי בעל חוב גובה ממנה מן השבח כדרך שגובין מן הלקוחות ולמה יטרוף בעל חוב מן השבח מן הלקוחות ולא יטרוף מן המקבל מתנה כלום מפני שהמוכר כתב ללוקח אנא אקום ואישפי ואידכי ואימרוק זביניא אילן ועמליהון ושבחיהון וצבי זביניא אילו וקבלית עלוהי ופירש רבינו חננאל זביניא הוא הלוקח ומחמת כן [נתרצה הלוקח] שיטרפינו בעל חובו ויש לו על מי לחזור [אבל מקבל מתנה אין לו על מי לחזור] לכך אינו טורף ממנו. ואומר ר"י כי מן היתומים אע"פ שאין להם על מי לחזור טורף דיורש כרעיה דאבוה, וצריך לישב בההיא דפרק המקבל [דף ק"י] שמשמע קצת שיתומים ששבחו הנכסים אין בעל חוב גובה מן השבח כלום שאומרים יתומים אנחנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח על היתומים להביא ראייה.
עוד שם פרק קמא דב"מ (דף ט"ו) ובגיטין (דף מ"ח) אין מוציאין לא את השבח ולא את הפירות שאכל הגזלן ולא למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים שאילו דברים שאין להם קצבה ומקולי כתובה שלא תטרוף אשה מן השבח בכתובתה כדאיתא פרק יש בכור (בכורות נ"ב).
